|
|
באוקטובר 1977 הגיע נשיא מצרים , אנוואר סאראת לביקור מפתיע בירושלים , במטרה להוציא את התהליך המדיני מקפאונו ולהביא שלום . יוזמת סאדאת התקבלה בחיוב על ידי הקבה"מ , כאירוע בעל משמעות היסטורית , אבל תוך התנגדות לנכונות ממשלת בגין לסגת בגזרה המצרית עד הגבול הבינלאומי , לוותר על פיתחת רפיח כגבול בר הגנה ולהוריד את היישובים הישראלים שקמו שם מאז מלחמת ששת הימים . בסדרת דיונים של מוסדות הקבה"מ , שנערכו בין ביקור סאדאת לחתימת הסכמי המסגרת של קמפ דייויר חזרו רוב הדוברים , בראש וראשונה גלילי ואלון , על עמדותיו המסורתיות של הקבה"מ בזכות גבולות בני הגנה שאינם חופפים את גבולות 1967 ובזכות התיישבות באותם שטחים הדרושים לביטחון , על פי תפיסת תכנית אלון . הסכמת בגין להורדת יישובים נתפסה בקבה"מ כהמשך הגישה הרוויזיוניסטית של ז'בוטינסקי , אשר לא ראתה ערך מדיני להתיישבות העובדת ושללה אותה גם מבחינה חברתית . את פעילותו ההתיישבותית ראה הקבה"מ כחלופה פוליטית והתיישבותית לעמדות הליכוד ולפעולתו ההתיישבותית של גוש אמונים , שזכתה עתה לעידודה של הממשלה הימנית . כלפי שמאל נטען כי יישובי הקבה"מ אינם מכשול לשלום אלא מב...
To the book |
|
|