|
|
במהלך 1954 הלכה הנהגת אחה"ע והשתכנעה כי אין מנוס מפילוג מפ"ם . אלא שלאחר שני פילוגים — של מפא"י ב 1944 ושל הקבה"מ ב , 1951 שבהם הייתה מעורבת , לא רצתה להופיע ביוזמת הפילוג או אחראית לו , בעיקר בעיני חברי הקבה"מ , שרבים מהם נלאו מפילוגים . יגאל אלון היה הראשון בהנהגת אחה"ע שהתייאש ממפ"ם , דחף לפילוג והחל להכין לו תשתית ארגונית . גם בר יהודה הגיע למסקנות דומות בשלב מוקדם . טבנקין לא רצה בתחילה בפילוג אבל דחף לביטוי עצמאי של אחה"ע בעל פה ובכתב . בהמשך הסכים טבנקין לפילוג כי לא ראה תקווה לשיפור מצבה של אחה"ע במסגרת מפ"ם וראה בהמשך המצב הקיים סכנה לליכודו ושלמותו של הקבה"מ . גלילי היה מסויג ממפ"ם , אך לא הביע עמדה חד משמעית בעד פילוג עד שלב מאוחר יחסית . בן אהרון התנגד בתחילה לפילוג . הוא סבר , עוד בתחילת , 1954 כי אפשר לנטרל חלק ניכר מנושאי המחלוקת עם החזית ובדרך זו להמשיך לקיים את מפ"ם . חטיבת אחה"ע צריכה להתארגן ולהתלכד לשם כך , ואם לא יצלח המאבק , תהיה אחה"ע מלוכדת ובעלת כושר ביצוע למקרה של פילוג . עם הזמן , כאשר המצב במפ"ם לא השתפר , שינה בן אהרון את דעתו והצטרף לשאר מנהיגי אחה"ע בת...
To the book |
|
|