פרק ז: התחלה חדשה, בעיות חדשות

בקושטא : מיעוט הפעילות כרקע לעבודת ספרות : ניסיון ראשון לתכנון הפעילות עם בוא השלום / השיבה לארץ מתעכבת / ועד הצירים פועל ללא תיאום עם רופין / התקוות הגדולות וראייתו המפוכחת של רופץ / גישת רופין ליהדות כאומה נושאת תרבות מאז נאלץ רופץ לעזוב את הארץ , בסתיו , 1916 לא חדל לחכות ליום שבו יוכל לשוב אליה . לשם כך הלוא השתדל אז לקבל אישור לשהות בקושטא ; הוא לא ידע כי התועלת שיביא ליישוב עם ישיבתו בבירה , תעלה על זו שהביאה ישיבתו בארץ , וכי עם סילוק ליכטהיים מקושטא ב 1917 יהיה בפועל נציג התנועה הציונית שם . צו גירושו מהארץ חיזק את תחושת קירבתו אליה . בעלותו ארצה היו קשריו עמה הגיוניים מעיקרם , ושיקולי השכל פעלו בה יותר מהלב . עתה הכריעו שיקולי הלב . יוזמותיו ומעשי ידיו בארץ הותירו את רישומם העמוק בנפשו : px 7 Vn שנרכשו ביזמתו , הקבוצה המתגבשת בדגניה , מפעלים שעודד את הקמתם — ובני היישוב ובוניו שהיו מכרים ועתה היו ידידים קרובים . והיה גם קבר בהר הזיתים שלא חדל לפוקדו וביומן לא פסקו השיחות עמה , האשה היקרה שגופתה טמונה בו — זלמה ; היא ומפעלה , בית הספר למוסיקה , היו חלק בלתי נפרד מישותו . בסי...  To the book