|
|
א . השכונות היו מעוז הסתדרותי כל המתגוררים בהן ( למעט יחידי יחידים ) היו חברי ההסתדרות . לא הייתה כניסה למי שאינו חבר הסתדרות . ( סימן צדדי : לעת "המאבק " לאחר מלחמת העולם השנייה , לא יכלו "הפורשים" להדביק על קירות הבתים אפילו את עלוני הקיר שלהם , לא יכלו לקיים בהן פעילות כלשהי , הם נרדפו בשכונות בדומה מאוד למה שהיה בהתיישבות העובדת . ( לעת בחירות כלליות היה אפשר לומר בוודאות רבה מי לא יקבל קולות באותן שכונות . היה בתוכן רוב עצום למפא " י . הן היו בסיס מפא"יי לכל דבר . התושבים עבדו בחלקם הגדול במפעלי ההסתדרות - אם כחלק מהמנגנון הישיר של הפקידות ההסתדרותית , אם כשכירים במפעליה . בזכות ההסתדרות הצליחו לקיים רמת חיים הרבה יותר גבוהה מזו שהיו זוכים לה שלא במסגרתה , וראשון להם עניין שיכון העובדים עצמו . זה התבטא גם באיכות החיים : בבתי פרבר קטנים , מוקפי גינות , בתנועה מתונה בדרכים , בביטחון יחסי גדול מאוד בתוך השכונה . רבים בה לא נעלו דלתותיהם . לילדים ניתן חינוך טוב - שההורים הכירו בטובו - על-ידי המערכת החינוכית ההסתדרותית , וכל זה בזכות היותם חברי ההסתדרות . התושבים ידעו והוקירו זאת היטב ...
To the book |
|
|