|
|
מאז 933 ו עלתה עוצמת ההסתדרות בהגיעה לשליטה פוליטית בתנועה הציונית . היא עשתה אותה למגן עיקרי לפעולה העצמית שלה . מאז נתפסה הפעולה הלאומית היהודית כפעולה הסתדרותית ציונית . זה היה הביטוי המרכזי , המוערך , הדומיננטי של תהליך בניין האומה . לאומיות יהודית הייתה שווה - בהרגשה , בתחושה , בביטוי הרוח - לציונות סוציאליסטית , קרי , הפעולה המגוונת ההסתדרותית . הדומיננטיות הזאת הקרינה , מעבר למעשים , גם על ההכרה הכללית ברחוב היהודי . יהודי לאומי היה אז יהודי ציוני סוציאליסט . שנות השלושים הביאו לשינוי גדול בקני-המידה של פעולות ההסתדרות , שעסקה עתה בעשרות-אלפים ולא באלפים יחידים של מגשימים . וכאמור , הוסרו מחסומים רבים שעמדו בין הסתדרות העובדים להסתדרות הציונית . זו נאלצה לפתוח הרבה צוהרי מגע שלא היו לה קודם לכן עם הכלל הציוני , ובדרך טבעית נדרשה להתפשר בשורה ארוכה של נושאים שעמדו על סדר היום הציוני . בציונות היה לה רוב , אבל לא רוב מוחלט שיאפשר לה לפעול ללא תלות בדעת המיעוט , כפי שהיה בהסתדרות . לא יהיה זה נכון לומר שדרכה של ההסתדרות הייתה פתוחה לביצוע כל רצון והחלטה שלה . ובכל זאת , את מרבית רצ...
To the book |
|
|