|
|
יש מי שמציג את הדינמיקה הקובעת של ארגונים כתלויי מתחים אישיים , שכוחם המניע הוא מלחמה על שלטון . מתח שלטוני אישי פירושו מתח סביב השאלה מי ינהיג ולא כיצד ינהיג . מפרשים לאחר מעשה ראו בוויכוחים בשאלות החברתיות העקרוניות ובשאלות האידיאולוגיות , לא יותר מכסות , נימוק ותירוץ לשאיפה עזה לתפיסת השלטון הפנימי בהסתדרות . לא שלא היו שם יצרים אישיים . היו בהחלט . כמו תמיד בין בני אדם . אבל בראשית הזמן ההוא , 92 ו-ב ו , אי אפשר להעמיד את מלחמת היצרים לפני המלחמה הרעיונית כגורם המניע הראשי . לא תמיד הכמיהה לשלטון אישי חזקה מכוחה של מלחמה רעיונית - לא שם ולא במקומות אחרים . ההזדהות האישית עם האידיאה הייתה שלמה והביאה לקנאות , ליכולת הקרבה של האני , לדחף לנצח . בלעדי הרעיון , התוכנית והמדיניות , אי אפשר להסביר או לקבל פירוש סביר למתרחש . הבחירה בין אלטרנטיבות הייתה חשובה עוד יותר , היא האפילה על המתח האישי וביטאה פן חלוצי המתרחש בעצם ימי מהפכה , בשעה שמידה רבה של טשטוש האישיות נדרשת למען העניין הגדול העומד על הפרק . בן-גוריון של 923 ו , היה עדיין רחוק מלהיות המנהיג הפוליטי הכול-יכול הרומס כל מי שעל ד...
To the book |
|
|