זה למעלה משני עשורים שרויים חלק גדול מהקיבוצים במשבר החמור עד כדי איום על יכולת הקיום של חלק מהם . הקיבוצים אינם לבדם במשבר . צעדי הריסון נגד האינפלציה שנקטה הממשלה בשנת 1985 גרמו להתמוטטות חלק גדול מן המגזר היצרני , אך הפגיעה הכוללת ביותר נפלה בחלקם של יישובי הפריפריה , אשר גם לפני כן לא נהנו משגשוג מפליג וזה שנים סובלים מקשיים רכים . מסיבות שונות מצטלבים במשבר כמה תהליכים התורמים להגברתו דווקא ביישובי הפריפריה : הירידה בהכנסות מחקלאות ; התרופפות התעשיות הישנות ; היחלשות התמיכה הממשלתית בפריפריה עקב שינוי בתפיסתה הכלכלית חברתית ( שהינה חלק מתהליכי הגלובליזציה ;( היחלשות הארגונים הארציים שיכלו לספק להם הגנה כלשהי מול כוחות השוק ; וכמובן , המשבר הביטחוני , שהחמיר עם פרוץ האינתיפדה האחרונה . המדינה כולה במשבר אך יישובי הפריפריה הם הסובלים העיקריים מכך . גישתם אל מקורות הכוח הכלכליים והפוליטיים מוגבלת ולפיכך הם נמצאים בצומת של כל התהליכים שהוזכרו , החופפים ומזינים זה את זה ומגבירים בכך את עוצמת המשבר . זהו טבעו של היחס בין מרכז לפריפריה . כללית , ניתן לומר שיחסי מרכז-פריפריה מאפיינים הן א...
To the book