פרק שביעי משק וחברה

ככר רמזנו לעיל" כי החובות אשר החיים כקומונה כופים אותן על רצונו הטוב של היחיד—כלתי רגילות הן . אולם קיוטו של אותו רצון טוב הוא התנאי הקורם לכושר קיומו , להתמדתו ולכושר סעולחו של הישוב הקיבוצי . הויתור העקרוני של היחיר על אפשרות עיצוכ חייו לפי רצונו הוא ועל חיים בתוך חונ משפחתון ההסתגלות להגבלות השונות , הנובעות מחוך חיים יומיומיים כיחסי קירבה יחרה עם אנשים בעלי אופי שונה ובעלי מוצא סוציאלי שונה , — את כל אלה יוכל היחיר לקבל על עצמו כחובה רק כתנאי שחיים אלו יחנו לו סיפוק אישי אמיתי . מן ההכרח הוא שבמשך הזמן חשתרש כלבו הרגשה , שרוקא חיים אלו נושאים בקרבם צידוק עמוק , ושחחשתייכות לערה מביאה לו אותה קורת רוח שהיא צורך יסודי של כל אדם . הדאגה לקיום חומרי הוג 1 לתפקיד היסודי הזה של הערה שני צרדים : צר אידיאלי וצר הטרי . אשר לראשון , הרי סיפוקו של היחיר הוא בהשתתפותו החיה ברעיונם הכללי של חיי הצווח ובהחגלטותו למעשה במציאות היומיומית . על צד זח עור ידובר להלן . לפי שעה נטפל בעיקר בצר החטרי של התפקידים העומרים לפני הישוב הקיבוצי . כלומר על התפקיד להבטיח לחברי העדה קיום אנושי ראוי לשמו , לספק...  To the book