הנחישות להמשיך בפעילות התנועה היתה כרוכה בשינוי שיטות עבודה לשיטות חצי מחתרתיות . המדיניות שנקבעה היתה להימנע ככל שאפשר מלתת לשלטונות אמתלה לסגור את התנועה ולאסור את פעיליה . הפעילים המרכזיים הרגישו שהם נמצאים על כוונת המשטרה , שסוכני ביטחון הפנים עוקבים אחריהם , שמאזינים לשיחות הטלפון שלהם . היו סימנים שהצנזורה בודקת את מכתביהם היוצאים ונכנסים . היה צורך להפעיל צעדי זהירות מרביים , לוותר על הופעות פומביות , לחדול משליחת מכתבים , לצמצם הפצת חוזרים עד למינימום ההכרחי , ולהפסיק כמעט לחלוטין שיחות טלפון , בייחוד עם מוסדות התנועה בחוץ לארץ . ממאי 1949 הפסיקה ההוצאה לאור את פעילותה וחדלה לספק חומר הדרכה וקריאה . הקשר עם הסניפים ועם ההכשרות התבצע בעיקר על ידי ביקורים אישיים ומגע ישיר עם החברים במקומות . כשבודקים את פעילות התנועה בשנת 1949 בהשוואה לשנים הקודמות , אפילו רק לפי החומר הארכיוני שהשתמר , רואים את ההבדל הגדול בהיקף הפעילות ובצורת ההתבטאות הפומבית . לדוגמה , בשנת 1948 הוציא המרכז יותר מ 50 חוזרים ועלוני מידע ששיקפו את הפעילות הרבגונית של התנועה , את יחסה לאירועים בעם היהודי ובמדינת...
To the book