אחת הבעיות היסודיות שהתנועה התמודדה עמה מימיה הראשונים ולאורך כל קיומה היה המחסור הכרוני בפעילים , בייחוד בדרג המקומי . המחסור נבע בראש ובראשונה ממדיניות רבת סתירות לכאורה . התנועה עשתה מאמצים בלתי פוסקים להכשיר קאדרים של פעילים . מאות חברים עברו את בתי האולפנה של התנועה , למדו בסמינרים רעיוניים , ארציים ואזוריים , השתתפו במושבות מדריכים ששימשו בסמינרים לפעילים הצעירים , בשבועות עיון ועוד . מאידך גיסא דחפה התנועה את פעיליה בעקביות ליציאה להכשרה ולעלייה לארץ , ובאלה ראתה התנועה את מטרתה העיקרית והבסיס הבלעדי לקיומה כתנועה חלוצית . במשך כשנה מאז ועידת האיחוד , מנובמבר 1947 עד סוף , 1948 קיימה התנועה ארבעה סמינרים ארציים ושלוש מושבות למדריכים צעירים . לכאורה מספר הפעילים שהוכשרו בסמינרים צריך היה להספיק לצורכי התנועה , אולם בפועל רק מעטים מהם השתלבו בעבודה בסניפים . מרביתם , בייחוד החברים מהשכבה הבוגרת , עלו לארץ והתגייסו לצה , ל" ורבים משכבת "המורדים" הצטרפו לקיבוצי הכשרה . הפעילות הסמינריונית תבעה מאמץ כספי וארגוני רב . היה צורך לדאוג למקום מתאים ללימודים , כשהמגמה היא לקיים את הסמינרים...
To the book