רבקה יהושע פסיכואנליזה בתפיסתנו היום היא בגדר קומוניקציה . לקומוניקציה יש אמצעים רטוריים , ולרטוריקה - כללים אסתטיים . מראשית הדרך , ועוד יותר עם הירידה במתח הכרוך בעצם רכישת הטכניקה הפסיכואנליטית ועשיית התהליך עצמו , נדרכתי לתחושת יופי , המתנוונת כמובן ומחריפה בשעות מסוימות , וזו ליבתה סקרנות ותהייה במה בעצם מדובר ? שהרי תחושת היופי , עם כל שנכתב בתחומים של אסתטיקה , אמנות , פילוסופיה - היא מיידית , חושנית , ולא מתווכת על ידי המחשבה . כמוה , כמעט , כטעם המלח או הסוכר . אנחנו יודעים מייד שמתוק לנו , מלוח , או יפה . חוויית היופי אינה נובעת אפוא מידע מודע של עקרונות , סיבות , פרופורציות . היא נקלטת ברמה חושית , ונספגת ומזינה ברמה רגשית . אפילו ברמת הלשון , כאינדיקציה , נמצא כביטוי חוזר , בסיטואציות הדרכה למשל , לשם תיאור חווייתי של איכות העבודה , את האפיון "שעה יפה " יותר מאשר "שעה טובה " או "שעה עמוקה , " או כל דבר אחר . דומה שיש איזו הסתייגות מלהתעכב על היבט זה של התהליך הפסיכואנליטי , שניכרת כבר אצל פרויד , שאכן לא כתב אסתטיקה משלו , אבל נמשך כמעט בעל כורחו למהות האמנותית . מבחינתו הה...
To the book