|
|
נעמי עבר בעת שלמדתי והתמרזיתי בפסיכולוגיה קלינית , ואף במשך הכשרתי הפסיכואנליטית , היתה מלאני קליין , בעיני המקצועיות הצעירות , מה שחרות ומק " י היו בעיני ילדותי בתקופת בן גוריון : מוקצה מחמת מיאוס , ששומר נפשו ירחק ממנה . על סמך קריאה מועטת , אקראית ולא מודרכת , וספרים שקיבלתי מאחדים ממורי , הצטיירה בעיני דרך העבודה הקלייניאנית כהתקפה מהירה , לא מבוססת , על הרמות העמוקות ביותר של הלא מודע של המטופל , המרוחקת מהווייתו המיידית , מנוסחת בלשון רגרסיבית וקונקרטית של חלקי גוף , ומתייחסת בעיקר לתוקפנותו ולהרסנותו על חשבון מניעים אחרים . כמטפלת בילדים נדמה היה לי כי קליין עוסקת רק ביצירי הדמיון של נפש הילד ומתעלמת מקיומה של סביבתו המציאותית ומהשפעתה המכרעת עליו . נדרשו לי שנים של עבודה והזדמנויות השתלמות * כדי להבין את תרומתם המיוחדת של מלאני קליין וממשיכיה להתפתחות הפסיכואנליזה : ממדע שעיקרו מעקב אחרי גלגולי היצר בנפשו של האדם למדע המתבונן בכל זיע וניע במסגרת יחסי גומלין - ראשית בין התינוק לאם , אחר כך בהתייחס לזוג ההורים , ובהעברה ליחסים אחרים , ובתוכם יחסי מטפל מטופל . במובן זה סללה קליין...
To the book |
|
|