|
|
לעדה ק' מא"ס , דונלד ג' כהן פסיכואנליזה היא תהליך של הבנה והצגת שאלות תוך דגש ראשוני על חוויות פנימיות ועל תהליך ההסמלה . לעומתה , רבות מגישות המחקר ההתפתחותי , אם לא רובן המכריע , יוצאות דווקא מנקודת מוצא של התנהגות חיצונית בת צפייה . מיזוגן של שתי הגישות האלה מציב אתגר תיאורטי ומתודולוגי למאמצים להגדיר אפיסטמולוגיה פסיכואנליטית אמפירית . ישנם מסלולים רבים שמנסים לגשר בין הפסיכואנליזה למחקר האמפירי - מהם שמתמקדים ביעילות טיפולית ובתוצאות , ואילו אחרים מדגישים את הבנת הפרטים של התהליך הטיפולי , ואת הדרכים למדוד את התהליך הזה בטיפול אנליטי . כל אחד ממסלולים אלה משמש דוגמה נאותה למשימה הקשה של יצירת מכנה משותף בין נקודות המבט האמפיריות לפסיכואנליזה כתהליך טיפולי . ואכן , מחקרים מהסוג הזה ספגו את עיקר הביקורת המערערת על תקפותה של הפסיכואנליזה כמדע . אנליטיקאים נדרשים יותר ויותר להצדיק את עבודתם עם מטופלים בהצהרות תיאורטיות תקפות אמפירית ותוצאות טיפוליות חיוביות מדידות . המשימה קשה ובעייתית , כפי שהיטיבו לתאר אחרים שסקרו את ההתקדמות בחקר יעילותה של הפסיכואנליזה כשיטת טיפול . ההתקדמות הזאת ...
To the book |
|
|