|
|
רפי בן משה הקדמה מרכזיותה של הנגינה בעבודה הדתית אינה חידוש של החסידות כמובן . שורשיה נעוצים כבר בראשית עבודת הפולחן בבית המקדש , והיא נמשכת באופנים שונים וברמות שונות עד ימינו . על כך נכתב רבות . עצמה רוחנית מיוחדת מיוחסת לניגון בתהליך הדבקות , שהוא עיקר עבודתה של חסידות חב"ד . "האדמו"ר האמצעי" אומר : דער טאטע [ הרש"ז ] האט געקענט אריינגעהן בקרבו של חסיד און ארויסרייסען ביי איהם דאס וואס טויגניט מיט זאגען חסידות אדער מיט א ניגען ( דובער בן שניאור זלמן . (› 929 בתרגום חופשי שלי : האדמו"ר הזקן היה יכול להיכנס בקרבו של חסיד ולקרוע מתוכו את כל מה שאינו ראוי על ידי אמירת דברי חסידות או על ידי ניגון . אמירה זו מקפלת בתוכה את תמצית מחויבותו הדתית של החסיד : " לקרוע מתוכו את כל מה שאינו ראוי , " הווה אומר לרוקן את נשמתו מכל מחשבותיו הגשמיות והאנוכיות המציבות במרכזן את עצמו ואת צרכיו האישיים כאחד . התאיינות עצמית זו היא תנאי ראשון ואולטימטיבי למוכנותו של האדם להתחיל בתהליך הדבקות . במאמר המיוחס לבעש"ט , מייסד החסידות , נאמר :
To the book |
|
|