הסגנון האישי של בעל תפילה מזרח־אירופי

יהודית פריגישי לפני יותר מעשרים וחמש שנה התחלתי לאסוף מנגינות של תפילה יהודית בהונגריה . הנסיבות היו מוזרות . כחוקרת צעירה המורגלת במסורת המוסיקה המערבית וכאדם חילוני , לא הייתה המוסיקה היהודית בראש מעייני . כך , אף שעבדתי על הנושא בשקדנות , שנים רבות הוא לא תפס מקום מרכזי בחיי . היחסים הקרירים ביני לבין מושא מחקרי יצרו תחושת אי נחת . מאחר שלא יכולתי להבין ולחוש את החומר , רציתי לפחות לשלוט בו . שליטה משמעה להציב גבולות , לייצב את ממדי הדבר במרחב ובזמן . רציתי אפוא לעשות מה שהמחקר דרש ממני , כלומר לפרסם את המהדורה השלמה של לחני תפילה מזרח אירופיים . לחני התפילה היהודית נדמו בעיניי כחול הניגר בין האצבעות ; הוצאת מהדורה שלמה הייתה עשויה להפוך אותו להר אבנים מקובעות בכתב ומסודרות על פי פריטים ממוספרים – לא פחות , לא יותר . במובן מסוים , כל מהדורה שלמה היא הצהרת כוח ושליטה . היא מעבירה את ה"דבר" ( מוסיקה , ביצוע וכדומה ) מתחום הבלתי ניתן לארגון אל מציאות שבה גבולות מוצבים ושליטה אפשרית . במהדורה השלמה , השגיאות מתוקנות ומקרים של חוסר עקיבות מושמטים . ספר מונומנטלי כזה היה יכול להביא לקיבו...  To the book