כאמור לעיל , ההרחבות הקהילתיות יועדו במקורן למושבים בלבד . יוזמי הרעיון סברו כי המבנה הארגוני של המושב , המבוסס על יחידות משפחתיות שזיקתן למקום נשענת על זכויות בנכס מקרקעין ( נחלה חקלאית , משק עזר או בית מקצועי , ( יכול להתאים לקליטת משפחות נוספות שגם הן יהיו בעלות נכס , גם אם מדובר במגרש מגורים בלבד . האפשרות לשחרר בדרך זו את המגבלה המבנית על הישארותם של בני דור ההמשך , מלבד האחד או האחת היורשים את משק ההורים , שימשה גם היא מניע לקידום הרעיון במושב דווקא . הקיבוץ והמושב השיתופי לעומת זאת , לא נכנסו למסגרת חשיבה זו , בעיקר בשל המסגרת הארגונית הקולקטיבית שלהם , וכנראה גם משום שלפחות בהיבט הפורמלי הם לא היו מוגבלים בקליטת חברים חדשים . גישה זו באה לידי ביטוי בהמלצות ובהחלטות המוסדיות שהתקבלו עד שנת , 1995 שאפשרו את הרחבת המושבים והכפרים השיתופיים בלבד . ביצועה של תכנית הרחבת המושבים התבסס בראשיתו על שלושה מסמכים עיקריים t הספר הירוק של משרד החקלאות , המלצות ועדת שיש שעתנו לאחר מכן בתכנית המתאר הארצית תמ , 31 א " והוראת האגף החקלאי מס ' 10 של מינהל מקרקעי ישראל , שעוגנה לאחר מכן בהחלטות מ...
To the book