סיפורים על ילדים שהלכו לאיבוד

" ילדים שהלכו לאיבוד" הוא נושא החוזר בתדירות גבוהה בספרי היובל הקיבוציים . בין הסיפורים הרבים בחרתי ב 11 סיפורים שבאמצעותם אדגים את המיוחד להם ואת ביטויה של המערכת הערכית - מימושה של האידיאולוגיה הקיבוצית . הילדים הם 'עטרת הראש' במשפחת הקיבוץ , ממש כבכל משפחה . בדאגה לילדים מתמצית התחושה הבסיסית של הקיבוץ כחברה רב דורית , דווקא משום שהאחריות לגידול הילדים הוטלה על המערכת . משום כך , אסון או פגיעה באחד מהם - פירושם כשלון המערכת כולה . זה הרקע וההסבר ל"קיומו המרובה" של הנושא בספרי היובל . כול סיפורי המקבץ הנם אגדות ראשית המתרחשות בימי הקיבוץ הראשונים , ובכולם הנושא המרכזי הוא 'הקיבוץ כבית' או 'הקיבוץ כמשפחה . ' בכולם מסופר על ילדים צעירים מאוד שחרגו מן המסגרת הגיאוגרפית והחברתית של קבוצתם , חייהם בסכנה - ועל כן עוררו חרדה רבה בקרב המבוגרים . לסיפורים אלה חמישה מאפיינים : * נושאם משמש מוטיב חוזר בסיפור העממי הקיבוצי ו * כולם מסופרים כחוויה אישית מפי אחד השותפים בו - אם הילד בעצמו כשבגר , ואם אחד המבוגרים המעורבים , לרוב המטפלת ; * כל נוסחי הסיפור שומרים על שלד סיפורי יציב , שבמרכזו דאגת ...  To the book