א. תחושת הייעוד והייחוד

התודעה העצמית של חברי הקיבוץ , כנבחרים מעם ומבחירי בניו , זוכה לביטוי מזדמן בספרי היובל , בשכיחות רבה יותר בספרי הדור הראשון והשני , ופחות בספרי הדור השלישי . לפי תחושה זו , מייסדי הקיבוץ נענו לצו אלוהי מצד אחד , אך גם נענו לצו מצפונם להציל , לרפא ולהוביל את העם , מן הצד האחר . דברים ברוח זו מבטא א' האפט בספר ה 25 של דגניה : 'ב " מן ההשגחה העליונה הוטל עלינו כאן בארץ התפקיד להציל , לרפא את עמנו , את גזענו , אשר חציו נבקע ונגזר . מה כוחנו ? לעומת ים השנאה - ידריך נא אותנו ים הסבל שממנו רווינו דורות על דורות . בחרדת קודש תשא בתעודה זו דגניה ב' יחד עם כלל ישראל . מי יתן וביובל החמשים נחוג כולנו את ארוכת עמנו בארצו" ( דגניה . ( 136 : 1946 , 'ב או דבריו של דב פרלמוטר : " מעטים הדברים שאני כופר בהם במידה מוחלטת כל כך כמו ב'עובדה , ' שאנו הננו האפיקורסים בה"א הידיעה //[ ... ] אם נרצה לראות את תמצית האפיקורסות בגילויים חיצוניים בלבד , בנטישת מסורת ומנהגי דת , הרי נכון הדבר : אין כמונו באפיקורסים [ ... אך במידה שהדברים חורגים משטח הגילויים החיצוניים ועוברים לספירה של חוויות יסוד ותכנים שבמהות ...  To the book