זיכרון או היסטוריה בספרי היובל

הארכיון הוא ללא ספק סוכן הזיכרון המובהק ביותר להנחלת המורשת , וספרי היובל הם בין אמצעיו , אך בעוד הארכיון הוא סוכן ידע אובייקטיבי ועל כן בלתי מוגבל , עורכי הספרים וכותביהם הינם סוכנים סובייקטיביים של הזיכרון הקולקטיבי . העורכים וכותביהם מכוננים , מכוונים ומעצבים את הזיכרון כפי שיישמר לדורות מתוך ראייה מקומית ותוך שמירה על דימוי עצמי חיובי , ההולם את השקפת העולם הקיבוצית . מהיותם שליחי ציבור , בין שהתפקיד הוטל עליהם או בין שהתנדבו למלאו , הם אינם דוברים בשם עצמם אלא בשם הקיבוץ . דוגמה אופיינית היא תשובתו של אהרן בן זאב מקיבוץ עין הנצי"ב , עורכן מחברן של שלוש חוברות הארכיון על תולדות הקיבוץ ( 2002-1999 ) לשאלותיי : ש : מתי אמור לצאת ספר הקיבוץ ? לרגל איזה חג ? ת = הצעתי לכתוב את הספר לרגל מלאות יובל לעלותנו על הקרקע . ההצעה לא נתקבלה . לכן , לקחתי על עצמי את המשימה כפרויקט אישי . ש : כיצד , באיזה פורום ומתי התקבלה החלטה על הוצאת ספר ? ת : ההצעה התקבלה באספה כהחלטה , בעיקר כדי לתת גיבוי תקציבי . בהמשך מסביר בן זאב כיצד למרות התמיכה הממסדית , הוא התקשה לגבש צוות , ולמעשה פעל כמעט לבדו ( מכ...  To the book