'סביבת זיכרון', 'אתר זיכרון', 'מחוזות זיכרון'

ההיסטוריון הצרפתי פייר נורה ( 1993 ) תאר את התהליך שבו נוצרים 'מחוזות הזיכרון , ' כמעבר דו שלבי מהאירועים עצמם וידיעת התרחשותם בקרב בני קבוצה מסוימת , אל רישומם כהיסטוריה . את השלב הראשון כינה "סביבת זיכרון חיה , " ובו האירועים עדיין חיים בתודעה ואינם זקוקים לאמצעי מלאכותי כדי להזכיר או להבטיח את שימורם בעתיד . בשלב השני אנו חוזים בהקמתם של "מחוזות הזיכרון" - כל אותם מוסדות תרבותיים המעצבים זיכרון משותף של קבוצה או יחידה חברתית אתנית או דתית , עם ההתרחקות בזמן מן האירועים המכוננים את תרבותה . פעילות זו של 'מיסוד' הזיכרון מתקיימת כל הזמן , אך נעשית נמרצת יותר ככל שנשקפת סכנה לזיכרון ולמעמד של העילית החברתית עד כה : " מחוזות הזיכרון נולדים וחיים מהתחושה שלא קיים זיכרון ספונטני . שיש ליצור ארכיונים , שיש לקיים חגי יובל , לארגן חגיגות , לשאת הספדים , לאשר מסמכים בחתימת נוטריון , משום שפעולות אלה אינן טבעיות . משום כך ההגנה שמעניקים מיעוטים לזיכרון הנצור במקלטים ושמורים בקנאות , מביאה עד מיצוי את אמיתם של מחוזות הזיכרון כולם . ללא דריכות הזכור שלהם , הייתה ההיסטוריה מוחה אותם עד מהרה . אלה ...  To the book