מבוא

מעולם לא הוגשם ה"שוויוך בקיבוץ באורח מלא , בבחינת אידאל מוחלט . בתקופתנו אין הוא יכול להיות צו מקודש , העומד מעל כל ערך אחר , כפי שאולי שיוו המייסדים לנגד עיניהם . בתהליכי ה"הפרטה" של הצריכה המבוצעים כיום ייתכנו דרכים פרגמטיות לאיזון בין "אי שוויונית , " הכוללות מערכת תגמולים ופיצויים מתונה ומבוקרת , שביכולתה להרחיב את חופש הבחירה . על ידי כך מתאזן במידה רבה אי השוויון המופנם בהקצאת הרווחה בקהילה הקיבוצית . עתה שבות ונבחנות הדיכוטומיות הקריטיות הנובעות מהמושג של "שוויונות , " המגלם מחויבות חברתית טוטלית . בחינה זו מתקיימת לא לאור העבר דווקא , אלא מפרספקטיבה של קיבוץ שבו הצרכנות מסופקת על בסיס אישי יותר מבעבר . זאת בעיקר בכל הנוגע להשכלה גבוהה ולתעסוקה המעוגנת בידע , במיומנות וברמת ניהול גבוהה . כל זה תוך שמירה על השותפות והערבות ההדדית , שהרי ההקצאה העתידית של ערכים אינה חייבת להיגזר מהמציאות המשברית ומ"שינויים" כושלים שיישמו הקיבוצים והתנועות בשני העשורים האחרונים למאה הקודמת . הלכה למעשה , קיימות קהילות קיבוציות שיישמו שינויים מתונים ומחושבים , שכיוונם הוא כיוון של מודרניזציה ושל יתר...  To the book