ג. מאמונה לאיש האמונה

המשבר שציינתי אמנם מתפרץ בחיבור השני , המאוחר יותר , " איש האמונה הבודד . " גם במסה זו אפשר למצוא את שרידי הניתוח הטיפולוגי האידאלי . הטיפולוגיות נוסח ובר מתגלמת בניסיון להבנות את איש האמונה באמצעות שתי דמויות : האדם הראשון , " איש ההוד" – הוא איש המדע האידאלי , והאדם השני , המגלם את הטיפוסיות הדתיתהקיומית . אכן , באשר לאדם הראשון , הרב סולובייצ'יק כותב במפורש : " חיבור זה מתייחס לאדם הראשון כטיפוס המייצג את הגניוס האנושי–הקולקטיבי–הטכנולוגי , ולא ליחידים בגזע האנושי . " אין בטקסט אפיון דומה בנוגע לאיש האמונה או בנוגע לאדם השני . היעדר זה מחייב פשר . לכאורה , אפשר היה להסיק כי המסה כולה היא שוב מסה טיפולוגית , והאדם השני ואיש האמונה מייצגים סוג של אידאליות , בדומה לאדם הראשון . ואולם דווקא הניסיון לשלול את הטיפוסיות מאיש האמונה מצביע על התפנית שבמסה : האדם השני ואיש האמונה אינם מגלמים טיפוסיות אידאלית , הם אישים קונקרטיים , החיים בנסיבות ספציפיות ובתרבות ספציפית ; עולמם הוא עולם אישי לחלוטין . שורות הפתיחה של מסה זו מצביעות בבירור על מעתק מהטיפולוגי והאידאלי אל הראלי : 20 סולובייצ'יק ת...  To the book