הפרוזודיה העברית בגולה: ״אל הציפור״

ביאליק נחשף לסוגי השפעות ( או אינטרטקסטים ) שונים מאוד מאלה שפעלו על בכטין . לית מאן דפליג ששניהם שאבו השראה מן ההתפתחויות הספרותיות , הפילוסופיות והלשוניות ברוסיה , אולם השקפותיו של ביאליק עוצבו גם על ידי מצבה המיוחד של השירה העברית בגולה . תפיסת הצורה כביטוי לאומי במאה התשע עשרה ( תפיסה שהמשיכה לשלוט ברבים מסוגי השיח הספרותי גם במחצית הראשונה של המאה העשרים , ( החוויה הייחודית של כתיבת שירה עברית בגולה , האידאולוגיה הציונית , שבמפנה המאות קישרה במפורש בין טריטוריה ובין זהות לאומית — כל אלה סייעו בעיצוב טיעוניו ולשונו של ביאליק . ביאליק כתב בתוך מסורת שקישרה בין הארץ לשירה בשיח הלאומי שלה במשך למעלה מאלפיים שנה , אף שעשתה זאת באוצר מילים מתחלף תדיר . למעשה ניתן לעקוב אחר שאלת השירה והדה טריטוריאליזציה הרחק אל העבר , אל הגלות הראשונה של ישראל כאומה . נתבונן , למשל , בפרק קלז בתהילים : על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון . על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו . כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון . איך נשיר את שיר ה׳ על אדמת נכר . אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני...  To the book