במקצבה של החשיבה התאורטית

אם לחקר הפרוזודיה ריתמוס משלו , כפי שאנרי משוניק סבור , כי אז ניתן לאפיין ריתמוס זה בעשורים האחרונים כ״אנדנטה״ : איטי ביותר . התאוריה הספרותית תרה אחר דרכים חדשות לחשיבה על אודות הספרות : המילים ״פוליטיקה״ , ״אידאולוגיה״ , ״אינטרטקסטואליות״ הן רק כמה מן המונחים המשקפים הבנות חדשות של מיני הזיקות המתקיימות בין היצירה הפואטית לעולם החברתי . אולם חקר הפרוזודיה לא הדביק את ההתפתחויות הללו אלא נותר , במידה רבה , תחת השפעתן של גישות סטרוקטורליסטיות , קוגניטיביות , ואפילו כאלה של ״הביקורת החדשה״ . אכן , הפרוזודיה היא כמעט התחום היחיד בחקר הספרות כיום שבו צורות נתפסות במנותק מן ההקשרים התרבותיים והאידאולוגיים של היצירה הספרותית , ולפיכך , הפרוזודיה אכן חדלה מלייצג אותנו . ספר זה מבקש לשלב את תאוריית הפרוזודיה בהתפתחויות האחרונות בביקורת הספרות באמצעות הצעת מושגים פרוזודיים חדשים המאפשרים דיון בהקשר החברתי והתרבותי של צורות ספרותיות ופרוזודיות , במטרה לעדכן את התחום ולהתאימו לדרישות של חקר התרבות העכשווי . העובדה שתאוריית הפרוזודיה משתרכת מאחור אין בה כדי להפתיע : בתחום המורכב של התאוריה הספרות...  To the book