פרק ז אניאתה

" מי שאומר ' אתה' אין בידו משהו , אין בידו כלום . אבל הוא עומד בתוך קשר . " כך כתב מרטין בובר באני ואתה . ( 1923 ) היידגר העמיד במרכז ה"סוציולוגיה" שלו את ה Dasein ולא את האדם ואת יחסיו עם זולתו . כדי להשלים את ההיבט הזה , אני מבקש לזהות במרטין בובר את הסוציולוג הבולט והחשוב של ההיות בעולם . באני ואתה הבחין בובר בין שני סוגים של יחסי אנוש — אני לז לעומת אניאתה . יחסי אני לז הם תועלתניים בעיקרם . בהם מופיע האדם כדבר , כעצם שימושי . יחסים אלה , אדגיש , אינם בהכרח אדנותיים . אפילו משורר עשוי למצוא את עצמו ביחסי אני לז עם יצירתו כאשר הוא משתמש בה לצרכים כאלה ואחרים . יחסי אני לז מאפיינים , לפי בובר , בעיקר את מצבו המנוכר של האדם המודרני . מול היחס אני לז הציב בובר את הקשר אניאתה . קשר זה אינו רק נורמטיבי בעיניו אלא הוא גם התשתית לקיומם של יחסים בכלל ושל יחסי אני לז בפרט . בזיקת אניאתה מתרוקן ה"אני" מעצמו והופך כל כולו להיות האתה הניצב לפניו . אם אצל היידגר ה"חוץ" שאדם מוצא בו את עצמו הוא העולם , הרי שאצל בובר הוא מתגלם באדם האחר , באתה . מכאן אפשר להבין את עמדתו הביקורתית של בובר בנוגע ל"...  To the book