פרק ו אריך סלומון — הצלם של ההיות־בעולם

לכאורה תצלום אינו יכול לבטא את היות האדם בעולמו . תצלום , כמו הגדרה או מהות , מקפיא וממסגר את האדם , סוגר אותו בתוך עצמו . בתור היות בעולם אדם הוא לפני עצמו , ואילו התצלום כופה עליו להיות מישהו מסוים , במקום מסוים , בזמן מסוים , בתנוחה מסוימת . ב 17 ביולי 1917 כתב גרשם שלום במכתב לידידו אהרן הלר כי הוא אינו מוכן להראות את התצלום שלו לאיש משום שהוא מתנגד להנצחת דמותו . אריך סלומון היה אחד מצלמי העיתונות החשובים והידועים בשנות העשרים של המאה העשרים בגרמניה . יותר מכול הוא נודע בתצלומיו שבהם המצולמים לא היו מודעים לכך שצולמו . בפרק זה אתאר את עבודתו של סלומון , שבאמצעות שיטת וטכניקת הצילום שלו ביקש לחשוף את בני התקופה בתור הווים בעולמם . כמו שאטען בהמשך , בתצלומיו של סלומון אפשר לזהות מקבילה לפילוסופיה של היידגר . שניהם , כל אחד בדרכו , ביקשו להניח לאדם להיות בעולמו . ב 1925 הוצעה לסלומון משרה בבית ההוצאה לאור הגדול בגרמניה אולשטיין . הוא עבד בתור צלם בברלינר אילוסטרירטה צייטונג , השבועון הנפוץ ביותר במדינה שנודע בכתבותיו שלוו בתצלומים גדולים . אט אט החל סלומון לרכוש מעמד של אחד מצלמי ה...  To the book