פרק ד המשוטט

תיאורי האדם במולדתו עשויים להטעותנו . הם עלולים לזהות את ההיות בעולם בתור אופן קיום רומנטי לכאורה , כלומר אותנטי וטבעי , וזאת בתכלית הניגוד לאופן הקיום הלכאורה מלאכותי , מנוכר , למשל בכרך . בחיבורו העיר הגדולה וחיי הנפש ( 1903 ) טען גיאורג זימל כי לא זו בלבד שבני האדם יכולים להסתגל לכוחות חיצוניים הפועלים עליהם אלא שהם מחויבים לעשות כן . על אחת כמה וכמה כאשר הם נמצאים בסביבה אורבנית . על פי זימל הסביבה האורבנית מתאפיינת באינטנסיביות רבה של גירויים פנימיים וחיצוניים הפועלים על האדם , למשל בדמות פרסומות ותנועת כלי תחבורה . אלה תוקפים את מערכת העצבים ומאיצים את פעילותה . לטענת זימל הדרך היחידה לשרוד ולהתקיים בעיר הגדולה היא באמצעות פיתוחם של מנגנוני הגנה מפני גירויים אלה . התופעה הנפשית המאפיינת ביותר את תושבי הכרך הסואן היא אפוא האדישות האוטמת אותם כלפי חוץ ובכך מגנה עליהם מפני עומס הגירויים הרב . בעיר הגדולה , קובע זימל נחרצות , רק הטיפשים אינם אדישים . לפי זימל האדישות היא קהות חושים כלפי הבדלים בין דברים . האדישות היא הסיבה להסתייגותו של אדם מרעהו כאשר הוא למשל אינו מכיר את שכנו לבני...  To the book