פרק ב בין שמים לארץ

מהתיאור המיקרו היסטורי של הופעת האדם אעבור אל המקרו היסטוריה , אל העולם עצמו . אם העולם הוא אכן ביתו של האדם הרי שהשמים והארץ הם , בהתאמה , תקרתו ורצפתו של הבית הזה . האופק הוא קירותיו . השמים , הארץ והאופק אינם " מקומות" מוגדרים . הם אינם קיימים כשלעצמם אלא אך ורק זה ביחס לזה . הארץ היא ה"מקום" שמתחת לשמים . השמים הם ה"מקום" שמעל הארץ . האופק הוא ה"מפגש" שאינו באמת מתקיים ביניהם . אין מקום ומיקום לארץ , לשמים או לאופק . השמים והארץ מפעפעים זה אל תוך זה , מייצרים תוך כדי פעפוע את האופק ובכך "עושים מקום" לעולם ומלואו . אי אפשר לחרוג אל מעבר לארץ , לשמים ולאופק כי אי אפשר להגיע אליהם . הארץ , השמים והאופק אינם גבולותיו של העולם , גבולות שלכאורה עוטפים , מכילים , סוגרים אותו . נהפוך הוא . בכך שאי אפשר להגיע אליהם , לגעת בהם , לחצות אותם , הם מאפשרים לעולם להימתח עד אליהם , להיפתח ומכאן להופיע . הארץ , השמים והאופק אינם נמצאים במקום מסוים — " כאן" או " שם" — במקום הגובל , התוחם , המגדיר את העולם . נהפוך הוא . שלושתם מגלמים את השם המאפשר לעולם להופיע . כל בני התקופה היו כמובן בין שמים לארץ ...  To the book