פרק ו לפתע פתאום

כמו שראינו , הכתיבה ההיסטורית המבוססת על האנקדוטה , הפרגמנט , הציטוט והכרוניקה מאפשרת לנו לתאר את עברו של היות האדם בעולמו . היא משהה אותו בעברו ובכך מקיימת את האופק של כל מה שעתיד לבוא . כיצד נוכל לתאר את עתידו של היות האדם בעולמו ? ושוב , אדגיש , אין מדובר כאן בעתיד שהוא בעצם הווה שעדיין לא התרחש אלא בעתיד שעתיד להתרחש , בעתיד עתידי . את העתיד העתידי , כמו העבר המשתהה בעברו , לא נוכל לתאר באמצעות נרטיב היסטורי . הנרטיב ההיסטורי יחייב אותנו על פי הגדרתו לגזור את העתיד מהעבר , כמו בנרטיב ההיסטורי הזה : 34 " שנים לאחר שנולד , יצא פלוני להילחם במלחמה הגדולה . " נרטיב היסטורי כזה לא יאפשר לעתיד להישאר בעתידיותו . אם בהיסטוריות של ההיות בעולם האדם הוא לפני עצמו , הרי שעתידו חייב להישאר לוט בערפל ולא להיות נגזרת של עבר . בתור היות בעולם כל עתידו של האדם עוד לפניו , ועלינו לכבד זאת ולא לכפות עליו את סופו . בספר זה אני מבקש לתאר את שקרה בעבר , את שקרה בעולמות הגרמניים משלהי המאה ה 19 ועד שנות העשרים של המאה העשרים . אולם בתור היסטוריון של ההיות בעולם אני מבקש בעת ובעונה אחת גם להשאיר את העבר...  To the book