פרק א אין כמו בבית

לכל אדם יש בית בעולם . אולם בית אינו בהכרח מקום מוגדר וההיות בבית אינו תלוי בנוכחות פיזית בו . ההנחה שבית הוא " דירה , מעון , בנין לגור בו או לעבד בו , " כפי שמציע למשל מילון אבן שושן , מחמיצה את משמעותו הקיומית . בתור היות בעולם בני אדם נושאים עמם את ביתם בכל אשר יפנו — לפני היותם הפיזי בו , בזמנו ואחריו — וכל מה שנמצא בבית תמיד היה , הווה ויהיה קרוב אליהם . ההיות בבית מבוסס על שלושת המומנטים של ההיות בעולם . להיות בבית פירושו להיות כבר בבית לפני עצמך ובקרבת הדברים . בית הוא המקום שאדם "מרגיש בו בבית , " שהוא מי שהוא בתוכו , שדבר בו אינו זר לו . לפיכך הוא גם המקום הראוי להתחיל בו את ההיסטוריות של ההיות בעולם . בפרק זה אתאר את מקצת בתי התקופה . את הבתים לא אתאר מבחינה מבנית אלא כמו שהופיעו בעולמם של דייריהם . כך , אני סבור , אוכל לחשוף את היותם בביתם . כל זאת מתוך ההנחה שבית אינו ניתן להפרדה מהאדם המתגורר בו . באותו אופן שבית נושא בקרבו את האדם כך גם האדם נושא אותו בקרבו . היחס בין האדם לביתו הוא יחס של שקיפות . בין היתר אתמקד במעשיהם של דיירי הבתים , בתחושותיהם , במחשבותיהם , בפנטזיו...  To the book