|
|
כאמור הספר מתבסס בעיקר על יומנים ומכתבים שהפרגמנטריות של תוכנם וצורתם משאירה את הזמן פתוח , מושהה , ולפיכך הם מזמינים את ההיסטוריון לחשוף בתוכם ומתוכם את ההיסטוריות של ההיות בעולם . כדי לשמר את הפרגמנטריות הכפולה הזו של היומנים והמכתבים ואף להעצים אותה , גם הספר כתוב בצורה פרגמנטרית משהו . לא ראיתי את עצמי מחויב לתת ביטוי לכל אירוע המתואר ביומן או במכתב , ועל אחת כמה וכמה לשרשר את תיאורי האירועים הללו אל תוך נרטיב היסטורי המבוסס על התחלה , אמצע וסוף . כל זאת כשלנגד עיני מטרה אחת ויחידה — להניח לבני התקופה להיות , לשהות בעולמם , בלי לכפות עליהם נרטיב היסטורי כזה או אחר שיעקור אותם ממנו . הציווי שהנחה אותי בכתיבת הספר הזה נוסח בידי חנה ארנדט , שכתבה את הדברים האלה בנוגע לשיטת עבודתו של ולטר בנימין : עבודתו העיקרית [ של בנימין ] כללה קריעת פרגמנטים מתוך הקשרם וסידורם סידור חדש באופן כזה שהאירו זה את זה והיה בהם כדי להוכיח את טעם היותם במצב של רחיפה חופשית כפי שאכן היו .
To the book |
|
|