פרק ו ציונות, דת, מוסיקה

" יש לגיונות של מוסיקנטים , אבל אין מוסיקאים" ( ר' בנימין ) עד כה עקבנו אחר תהליכים מפותלים בעולם הרוח . הפרקים הקודמים הציגו מחקר פנומנולוגי ופרשני בסוגיית מקומו של הרכיב המוסיקלי בהגות היהודית . אך האם מה שהיה תקף לגבי מאות שנים של הגות תקף גם לגבי הזמן הזה ? עסקנו ביחסי מוסיקה ודת בעיקר בעולם דתי . עקבנו אחרי ביטויים של היסדקות ההגמוניה הדתית , ונוכחנו לדעת שהמוטיב המוסיקלי מאפיין גם פלגים בהגות המודרנית . אולם מה מקומו בהגות דורנו ? האם ממשיך המוטיב המוסיקלי להתקיים בשולי התודעה הדתית , או שמא ניתן להצביע על פריצת דרך ? לשם כך עלינו להתחקות על הזיקות בין המוסיקה לדתיות המודרנית והפוסט מודרנית . בפרקים הבאים ייסוב הדיון על מקומה של המוסיקה בחברה הדתית בתקופת התחייה הלאומית , ושלא כקודמיו הוא איננו מתפרש לתודעה בת מאות שנים . הגדרת משקלה של המוסיקה בציונות הדתית היא בגדר מקרה מבחן למעמדה של המוסיקה באורתודוקסייה בזמן הזה . הגותה של הציונות הדתית מתאפיינת במידה רבה ברציפות בד בבד עם המהפכנות הנגזרת מקיומה של התנועה : הציונות הדתית היא הרי תנועה שביקשה את ההתחדשות . בכוונתי לסקור בפרק ...  To the book