פרק שמיני על שינה ויקיצה – מוטיב אחד בהקשרים משתנים

בפרקים הקודמים ראינו כי אותם מוטיבים עשויים לשנות את מובנם , לעתים מקצה לקצה , בבואם בהקשרים סוגתיים או טקסטואליים שונים . בפרק זה אני מבקשת לבחון את משמעותו המתגוונת של עוד מוטיב אחד , אשר נזכר בקצרה בפרק הקודם : מוטיב השינה והיקיצה ( מן השינה . ( המוטיב הזה רווח בשירת ספרד בשירי חול ובשירי קודש וכבר נדון בהרחבה יחסית במחקר . להלן אזכיר אפוא כמה מן ההבחנות המרכזיות שעלו בעיונים קודמים במוטיב , אדון בו מהיבט נוסף ואקשור את הדיון בהערה כללית באשר לאינטרפרטציה של שירת ספרד הקדומה . הפואטיקה של שירת ספרד מיוסדת כידוע על קונבנציות ( רעיוניות , ציוריות ורטוריות ) קבועות החוזרות בשירים השונים . כך נוצרים דפוסים ( רעיוניים , ציוריים ורטוריים ) המתקבעים ( לעתים קרובות , בצדק ) בתפיסתו של הקורא ומאוחסנים בה כמעין " צירופים כבולים" בעלי מובן ברור וקבוע . כשם ש"זמן" הוא הגורל הרע , ו"נדוד" הוא מצב הפירוד המעיק , כך המוטיב הציורי של השינה נוטה להתפרש כ"מצב של סכלות" והקריאה להקיץ מן השינה מובנת בדרך כלל כקריאה לעבור ממצב זה – של קיום יצרי וירוד או אף אווילי – אל מצב של קיום תבוני , מוסרי ודתי . די...  To the book