"אברח ממך אליך"

אחד הפרדוקסים היפים והמוכרים בתחום שירת הקודש הספרדית מציג את שני האספקטים הנזכרים של החוויה הדתית כתנועה נמרצת בין שני קטבים שהם אחד . ביטוי מוכר ומרשים במיוחד ניתן לו בקטע הבא מתוך "כתר מלכות" של שלמה אבן גבירול : 12 וראו בעניין זה דבריו של אריסטו : " ומה שמכנה תיאודורוס ' חידוש' נוצר כאשר הדברים מנוגדים לציפיות , וכפי שהוא אומר , כאשר אינם עולים בקנה אחד עם המושג המוקדם שיש לנו באותו עניין [ ... ] שיטה זו משמשת גם בשירה , כאשר השורה מסתיימת בניגוד להנחותיו של השומע : ' כך צעד ולרגליו – יבלות . ' השומע ציפה שיאמר ' סנדלים "' ( אריסטו , ' רטוריקה' , 2002 עמ' . ( 171 13 בדברים אלה אני רומזת לדבריו של הוגה הדעות קלאוס הארמס , שאוטו מצטטם בספרו : " אני מכיר מונח במילון הדתי שהתבונה משיגה אותו רק למחצה : זה המונח ' חג . ' ' לחגוג' פירושו בלשון התבונה ' לא לעבוד , ' וכיוצא בזה . ברם כאשר מטים את המילה ל'חגיגיות' היא נשמטת מיד מן התבונה כמילה תמוהה ונעלה מבינתה" ( אוטו , , 1999 עמ' 70 [ ההדגשות במקור . ([ אלהי , אם עווני מנשא גדול , מה תעשה לשמך הגדול , ואם לא אוחיל לרחמיך , מי יחוס עלי חוץ...  To the book