מן התפילה אל הפיוט

כל התופעות שתוארו בדיון בקטעים שהובאו לעיל מתפילת " נשמת כל חי" מתבטאות גם ברבים משירי הקודש העבריים מספרד . להלן אדגים אותן בקיצור נמרץ בשלושה טקסטים , אחד של יהודה הלוי ושניים של שלמה אבן גבירול . יקרה תהלתך , גילי משוש לבי / , צור , מלספר – לו שירים כים אצביא הנה לשונות מקצתם להגידם / נלאו ולא מצאו ערך למשגבי ואני כפי כחי אגיד קצות גדלך / אך לא כפי גדלך כי אין יכלת בי [ ... ] ) ריה"ל , ירדן , תש"מ , סי' קנו ) בדומה לנאמר בתפילת " נשמת כל חי" גם בשירו של הלוי נטען שתהילתו של אלוהים עצמה מספר ( עפ"י תה' מ , ;( 6 גם כאן נמצא התנאי הבטל – לו שירים – […] והאפשרות של האדם להלל את אלוהים מורחקת באמצעותו הרחקה כפולה ; כמו כן מצוי כאן הדימוי ל"ים , " האובייקט בעל הגודל המוחלט , נעדר הגבולות , זה הנקשר עם האידאה של האין סוף ומעורר את דימוי הנשגב . אף כאן נאמר שהלשונות נלאו , והתהלה נותרת בלתי גמורה , וכן דימוי האל מעוצב גם בהקשר זה כ"אחר לגמרי , " נבדל לעצמו , זה אשר אין ערוך אליו " ) ולא מצאו ערך למשגבי . ( " ולמרות ההכרה השכלתנית הזו , כמו בתפילה גם בשיר הקודש , האדם הדובר מעיד שבכוונתו לו...  To the book