פרק שני להביע את הבלתי ניתן להבעה על החוויה הדתית ועיצובה הלשוני

אחד ההיבטים המרכזיים בדיון בשירי הקודש בכלל ובהם גם הרשויות האישיות הוא ההיבט של החוויה הדתית . כבר מן העיון בפרק הראשון , שעסק בדימויו של האל ובדמותו של הדובר ברשויות האישיות , הסתמנו קווי האופי של החוויה הדתית הבאה לידי ביטוי במסגרתן . הפרקים הבאים יעסקו באופן ישיר בהיבטים שונים של החוויה הדתית המעוצבת בשירי הרשויות האישיות ובשירי קודש אחרים . העיון בשירי קודש מסוגות אחרות יובא גם לתכלית עצמו , אך גם כדי להאיר את ייחודם של שירי הרשויות האישיות . כהקדמה לעיונים אלה אני מבקשת להעלות בפרק זה כמה דברים עקרוניים על היחס בין החוויה הדתית ובין עיצובה הלשוני . הניגוד בין אופייה התבוני המושגי של הלשון ובין אופייה האינטואיטיבי , המשוחרר מהכרה תבונית , של החוויה הוא מן המפורסמות . ניגוד זה מקבל משנה תוקף כשמדובר בחוויה הדתית המתעוררת בעקבות האמונה באלוהים , כלומר בעקבות אמונה בהוויה עליונה , מטפיזית , נסתרת ומסתורית , שאותה אין אנו יכולים להשיג כלל בשכלנו ( וגם לא בשום חוש מחושי הגוף , ( אלא בתפיסה בלתי אמצעית , פנימית , שאין לה דבר וחצי דבר עם התבונה . ואכן , טענת יסוד החוזרת בדיונים פילוסופיי...  To the book