לפי כל האמור לעיל הדמות הטיפוסית של הדובר ברשויות האישיות נוטה להצטייר כך : . › נאמן ומסור לאלוהיו ודבק בו תמיד . . 2 חש קרבה הדדית בינו ובין אלוהיו . . › פונה אל אלוהים מתוך הרגשה של אושר עילאי ולא מתוך צער ומצוקה . . 4 כוונתו בדברו אל אלוהים היא להלל ולשבח , להודות לאלוהים על חסדיו ולהכריז בפניו על ביטחונו המלא בו ועל נאמנותו ( ולא לבקש על עצמו . ( אפשר שמאפיינים אלה של דמות הדובר ברשויות האישיות הושפעו מן הייעוד הליטורגי של כמה מן הרשויות האישיות . רשויות אישיות רבות יחסית הן רשויות ל"נשמת" ( כלומר פתיחות לתפילת " נשמת כל חי , ( " ולזאת יש שתי משמעויות לפחות בהקשר הנדון ; ראשית , " נשמת כל חי" איננה תפילת בקשה , אלא תפילת הלל והודיה לאל , " המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים . " למעט בקשה אחת ויחידה המופיעה בה " ) ואל תטשנו ה' אלהינו לנצח , ( " התפילה כולה לשון חיווי . שנית , מגמה זו הייתה יכולה להסתייע בכך שתפילת " נשמת כל חי" נאמרת רק בשבת ובחג . ימים אלה הם ימי שמחה , ובהם לפי המקובל על המתפלל למעט בתביעת צרכיו הפרטיים . הרשויות האישיות שנועדו לשמש פתיחה לתפילה זו יועדו אם כן להיאמ...
To the book