|
|
על רקע זה נוכל לעמוד על כך שההקשר הכולל של המבע , שאחד מיסודותיו החשובים הוא כוונת הדובר ( תכלית דיבורו , ( משנה את משמעותם של רעיונות יסוד דומים או אף שווים . נוכל למשל להתרשם בקלות מן ההבדל בין שני שירים דומים מאוד שכתב אותו משורר , אברהם אבן עזרא , האחד כרשות והאחר כפזמון ( סליחה : ( א . רשות אלהי , חקרתני ותדע מזמתי / ורעי למרחוק ושבתי וקימתי . בנת כל תכונתי וארחי ורבעי את / זרית , והסכנת דרכי לא בעצמתי . ראית דבר לבי בטרם קצה מלה / בלשוני , וידעת אחריתי ותמתי . הן קדם והן אחור צרתני ועל ראשי / שת כף ימינך , וידך באדמתי . מלאת שמי שחק ואחרית ים , / אן מרוחך אלך – ושם אתה לעמתי ? חשך לא ישופני , כי אין ממך יחשיך , / ואתה אשר תוציא לאור תעלמתי הן קדם קניתני ובבטן תסכני / ותעש בתחתיות את עצמי ורקמתי . גלמי ראתה עינך ועל ספרך כלם / יכתבו , ולא אחד מהם אז בקדמתי . ולי יקרו למאד רעיך ומה עצמו / ראשיהם , ומה נבער כל דעתי וחכמתי . אודך על פלאיך , אודך על חסדיך , / בך מעמד גויתי , לך רוחי ונשמתי ! ( לוין , תשל"ו , סי' (› 0 ב . פזמון
To the book |
|
|