הקדמה השיר והקודש – זהותו הכפולה של הטקסט הפיוטי

כדי לחדד את משמעותו של העיון הפואטי בפיוטי הרשויות האישיות ( ובפיוטים האחרים שיידונו בספר ) אתייחס בקצרה , בפתח הדברים , לסוגיית מעמדו המיוחד של שיר הקודש . הרשויות האישיות , כמו סוגות שיר רבות אחרות , הן שירי קודש . המונח " שירי קודש" מצרף לאחת שתי מהויות שאינן מתיישבות בהכרח זו עם זו – השיר והתפילה = ) הקודש . ( הקהל ההיסטורי ( הימי ביניימי ) של שירי הקודש הספרדיים נדרש לשירי הקודש בעיקר בהקשרים ליטורגיים , בשעת התפילה בציבור בבית הכנסת ; אך בימינו השירים האלה נלמדים באוניברסיטאות במחלקות לספרות , ונדונים שם , בין השאר , גם כיצירות ספרות לכל דבר ועניין . כאן אפשר להצביע על תופעה תרבותית : אובייקט לשוני מסוים אשר נכתב במקורו לתכלית אחת ( ליטורגית ) נדרש ברבות הימים גם לתכלית אחרת ( אסתטית . ( מה המשמעות של ההידרשות השונה – הליטורגית והפואטית – לאותו הטקסט ? האם הקריאה של הפיוט כתפילה שונה מקריאתו של הפיוט כשיר , ואם כן , במה ? האם ה"זהות" המורכבת של שיר הקודש צריכה להשפיע על העיון הספרותי בו , ואם כן כיצד ? הפיוטים , כך דן פגיס מסיק , 1970 ) עמ' ( 23 מדבריו של משה אבן עזרא , לא נחשבו ...  To the book