|
|
יש שמחבר סיפור מתבטא בגוף ראשון , ומופיע כאחד מגיבורי הסיפור , ויש שהוא עומד מבחוץ כמספר הנוקט מרחק בתיאור גיבוריו . על רקע שני אופני ביטוי אלה שביצירת עגנון ניתן ללמוד על האופן שבו עגנון תפס את עצמו ביצירותיו . במרבית סיפוריו האני המספר מציג את עצמו כבן בית בעולם הקבלה . ב"עידו ועינם" עגנון מספר מה שקיבל בנושא התהוות הלשונות מספרי הקבלה . באורח נטה ללון הוא דורש ומצטט מתוך ספר הזוהר , ומצטייר כבר סמכא בגלגולי נשמות ובענייני זיווגים על פי " הספרים הקדושים" – ספרי קבלה . בסיפור " הנרות" שב"ספר המעשים" האני המספר הולך לטבול בערב שבת ולובש בגדים לבנים , כדרכם של המקובלים . בדרכו הוא נשאל : " הולך אתה להתפלל עם המקובלים . " הגם שבפועל לא הלך לטבול , מתוך השאלה למדים שהיה נוהג להתפלל עמהם ( למרות שאינו מקובל בעצמו . ( במקומות אחרים הוא מציג את ידענותו בקבלה בדרך אמביוולנטית . בסיפור " מלאך המות והשוחט" המספר מתרוצץ בין שתי תודעות שונות . מצד אחר הוא מציג את עצמו כחלק מחבורת יודעי סוד , היודעים את כוונות הטבילה בערב שבת : " הידועים ליודעים" – שהוא אחד מהם , ואילו מצד אחר הוא מציג את עצמו כאד...
To the book |
|
|