הפנמה הכרתית במקורות היהדות

להוציא את כתבי פילון מאלכסנדריה , דיון בטיבם של תהליכים מחשבתיים פנימיים שבאמצעותם ניתן להסביר את ההכרה הנבואית נערך לראשונה בידי הפילוסופים היהודים בימי הביניים . ועם זאת ניתן למצוא גם בספרות היהודית שלפני ימי הביניים עקבות לא מעטות לתפיסות המשקפות תובנות על אופייה הפנימי של ההכרה האנושית בכלל ושל ההכרה הנבואית ההשראתית בפרט . המקורות היהודיים השונים שאדון בהם להלן מתייחדים בכך שהם משקפים הבנה , שתפיסות והכרות שונות תלויות בתהליכים פנימיים המתרחשים באדם . מקומן של החכמה וההשראה האלוהית במקרא על פי הספרים שמות ובמדבר לא רק הנבואה אלא גם חכמת האומנות של בוני המשכן וכן חכמת השלטון נתפסות כרוח חכמה שמאציל ה' לאדם ומשכין אותה בתוכו ( בלבו . ( " ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה . " החכמה נתפסת כאלוהית במהותה , והאל מאציל אותה ומשכינה בפנימיותו של אדם . " וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם . " כפי שציין אידל , בספר תהלים רוח הקודש נמצאת למעשה באדם ושוכנת בו כל עוד האל מותיר אותה בתוכו . זו משמעותו של הכתוב " ורוח קדשך אל תקח ממני" ( ...  To the book