הפנמה הכרתית בהודו בסופיות ובהגות המערב

הפנמה הכרתית במחשבת הדת בהודו בהודו בתקופה המכונה על ידי החוקרים תקופת הוודות המאוחרות ( המאה התשיעית עד השביעית לפה"ס ) החלה להתפתח לא רק הפנמה פולחנית במובנים שעמדתי עליהם בפרק הראשון של ספר זה , אלא הפנמה שמשמעותה רדיקלית יותר . שלמה בידרמן סובר , ש"אפשרות זו של הפנמה עלתה באותה תקופה כתוצר של תהליך של אינדיווידואציה בתפישתו של האדם המקריב , שמעמדו כמקריב הפך להיות מרכזי בחשיבותו . כתוצאה מכך נראו הפעולות המוחשיות של הפולחן כמיותרות . אם המשמעות של הפולחן מונחת באדם , ובאדם בלבד , ממילא אפשר ' להניח' בקרבו גם את עצם הפעילות הפולחנית שהופכת , אפוא , מפעילות מוחשית לפעילות מחשבתית מובהקת . " המקריב ההודי , שגילה שמבנה הפולחן והחוקיות שלו מצויים בתודעתו , יכול מעתה " להיכנס" לתוכם במקום לבצע אותם ביצוע חיצוני התנהגותי . הסיפור הטאמילי שלהלן , שנכתב בדרום הודו במאה השתים עשרה לספירה , מדגים › לעיל פרק ראשון , עמ' . 7 ›–7 › › בידרמן , מסעות פילוסופיים , עמ' . 70 כיצד במסגרת התרבות ההינדואיסטית הטאמילית משמש המישור המחשבתי הפנימי תחליף ממשי למעשה הפולחני החיצוני : בארץ טונדאי מצוי כפר עתי...  To the book