התבוננות והתכנסות בדתות העולם

מיקוד התודעה באמצעות טכניקות ריכוז שונות יוצר התכנסות עצמית פנימית והתקשרות עם המישורים העמוקים יותר של הקיום האנושי עד כדי שינוי התפיסה השגרתית של המציאות . בכתבים דתיים שונים מתוארות חוויות הנלוות לטכניקות אלו במונחים המציינים יצירת מגע לעתים עד כדי תחושת אחדות עם האלוהות . ההתכנסות העצמית מתוארת במקרים רבים כידיעה עצמית . ידיעה זו יכולה להתפרש כידיעת היסוד האלוהי , כמאפיין כתבים שמקובל לכנותם כתבים מיסטיים , או כידיעה נטולת אלוהים , כבמחשבה הבודהיסטית . ידיעה זו הנלווית להשתקעות הפנימית נתפסת לעתים קרובות כסוג של מענה לשאלות הקיום האנושי . מבחינה זו כל מיסטיקאי הוא גם מי שמחפש מענה לשאלות קיומיות , אף שהמונח אקזיסטנציאליזם דתי , הכרוך בהגותו של קירקגור , מושתת על מחשבה קאנטיאנית , המניחה את חוסר היתכנותו של מגע ישיר עם המישור האלוהי , המוחלט . הנטייה המקובלת לראות בכל חוויה דתית של השתקעות והתכנסות פנימית חוויה אחדותית מיסטית מצמצמת מראש את היקף התופעות הכרוכות בהתכנסויות פנימיות לסוגיהן . מושג כמו אוניו מיסטיקה איננו מתאים לעולם הבודהיסטי , הגם ששיטות ההתבוננות הבודהיסטיות מבוססות ...  To the book