|
|
בחקר המקרא נעשו ניסיונות שונים להסביר את הנבואה המקראית כסוג של אקסטזה . השל , בדומה להיילר , ›› עמד בתוקף על כך שטענה זו מתעלמת מאופייה הייחודי של הנבואה , הכרוכה תמיד בעניינו של האל בעולם ובאדם . האקסטזה הכרוכה ביציאה מן העולם עד כדי התנתקות מכוונת ממנו , כמו באקסטזה הנאופלטונית , כיוונה הוא מן האדם כלפי חוץ ; ואילו הנבואה המקראית , טוענים המתנגדים לזיהויה עם האקסטזה , כיוונה הוא מן החוץ כלפי פנים . ›› עמדה דומה לזו נקט גרשם שלום : הוא הפריד לחלוטין בין עולם המקרא והנבואה המקראית לבין המיסטיקה היהודית בתקופות שלאחריה . גם אידל , למרות מודעותו לערעורם של חוקרים כאופנהיימר ואחרים על טענת ההבחנה החדה של השל , היילר ואחרים בין נבואה מקראית לאקסטזה , ›› נותר נאמן לגישה זו . לדעתו , כמו לדעת חוקרים רבים לפניו , האל המקראי הוא אל שמימי היורד אל בני האדם כדי להיגלות להם , ואין הוא מאפשר להם לעלות אליו : " התפיסה המקראית של ההתגלות מבוססת על ההנחה שהאדם כישות פסיכוסומטית לא יכול להתעלות מעבר למצבו הארצי ולחדור לתחום האלוהי , בעוד שביכולתו של אלוהים להסתגל ואולי גם להתאים את המסר שלו , ליכולות...
To the book |
|
|