ניתוח הפסיקה העוסקת בביטוח בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים מגלה , כי בתי המשפט השתמשו ברטוריקה של המשפט האנגלי , ולפיה על המבוטח מוטלת חובת אמון מרבי , המטילה עליו נוסף על האיסור להציג מצג שווא , גם חובת גילוי 4 יזום . רטוריקה זו השתרשה כל כך במשפט הישראלי , עד שבתי המשפט המשיכו להשתמש 5 בה גם בשנים הראשונות שלאחר חקיקת חוק החוזים ( חלק כללי ) תשל , 1973-ג" אף שחוק החוזים העמיד כלים משפטיים שהיו יכולים לשמש תחליף לאותה דוקטרינה 6 אנגלית של אמון מרבי . עיון בפסיקה המאמצת את דוקטרינת האמון המרבי מעוררת לכאורה תמיהה . תמיהה זו באה לידי ביטוי בכך , שמצד אחד , מדבר בית המשפט על הטלת חובת גילוי על המבוטח גם מההיבט של איסור מצג שווא וגם מן הפן של חובת 7 גילוי יזום כחלק מחובת האמון המרבי , אך בפועל פוסק הוא שהמבוטח לא הציג מצג שווא לפני המבטח , גם באותם מקרים קיצוניים שבהם מבוטח סביר היה אמור להבין , 8 שתשובתו לשאלות המבטח אינה מלאה וכנה . תמיהה זו טעונה הסבר , שהרי כיצד מצד 3 גי שלו שם , שם ; פי גולדשטיין שם , שם . 4 ראו גי שלו , לעיל הערה , 2 בעמי 23-21 ואזכוח הפסיקה המופיעים שם וכן ד' ...
To the book