חומסקי מתאר את פעילות הבלשן כתהליך המתחיל בדוגמאות של ביטויים מובנים או , ביתר דיוק , שיפוטים של דוברים , המציעים לפחות הערכה חלקית של הצורה והמשמעות של ביטויים . למשל , את כינוי הגוף lo ( אותו ) במשפט ( 1 ) “ Juan nos mand › examinnar lo " [ = Juan us asked to examine him = Juan asked us to examine him = חואן ביקש מאתנו לבחון אותו , [ דוברי ספרדית מבינים ככינוי שיכול להיות כבול על ידי Juan ( חואן . ( ואילו את כינוי הגוף el ( הוא ) במשפט “ l ama a Juan" [ = He loves to Juan = He loves Juan = הוא אוהב את חואן , [ הם מבינים ככינוי שאינו יכול להיות כבול על ידי Juan ( חואן . ( כשנתונה שורה של עובדות מסוג זה , יכול הבלשן לפנות למשימה הבאה : תיאור הלשון הקובעת עובדות אלה . בשלב זה , מנסה הבלשן לבנות תאוריה , כלומר דקדוק של שפה זו . אם הדקדוק מפורש מספיק — הוא מה שקרוי ״דקדוק גנרטיבי״ — הדקדוק ינבא טווח בלתי מוגבל של ביטויים מובנים ומספיקותו האמפירית יכולה להיבחן על ידי חקירת הדיוק של ניבויים אלה . הבלשן יבצע משימה זו למספר שפות רב ככל האפשר וינסה לבנות לכל אחת דקדוק מפורש שיתיישב עם התופעות ...
To the book