|
|
בועז גנור ה"אינתיפאדה" הפלסטינית הראשונה ( 1991–1987 ) הייתה נקודת ציון מרכזית בהתפתחות המאבק הפלסטיני . ככזו הייתה לה השפעה מרובה הן על דרך ההתמודדות של ישראל עם האלימות ועם פעילות הטרור הפלסטינית , הן על עמדות הציבור הישראלי באשר לנכונות להסדר מדיני עם הפלסטינים . עד אמצע שנות השמונים לא הייתה מרבית האוכלוסייה הפלסטינית ב"שטחים" מעורבת באופן פעיל במאבק המזוין . הפעילות החבלנית בישראל ובשטחים בוצעה בדרך כלל בידי פלסטינים שגויסו לארגונים שונים ופעלו על פי הנחיותיהם . מגויסים אלה היו רק מיעוט קטן מקרב כלל תושבי השטחים . מאמצע שנות השמונים הסתמנה מגמה חדשה בפעילות החבלנית בישראל ובשטחים : לצד המגויסים לארגונים החלו גם " התארגנויות מקומיות" לביצוע פיגועים – פלסטינים יחידים וקבוצות מתושבי השטחים התארגנו לפיגועים בשטחים ובישראל על דעת עצמם , וללא כל התערבות , הנחיות או סיוע של ארגוני הטרור . בפיגועים אלה נעשה בדרך כלל שימוש בנשק קר ובאמצעים מאולתרים , שהיה אפשר להכינם באופן עצמאי , כגון סכינים ובקבוקי תבערה , או מטעני צינור המורכבים מחומר נפץ מאולתר . נראה כי התגברות הפיגועים של ההתארגנויות...
To the book |
|
|