והנה דברי רחיד '' א שהבאנו , כי נוסח שהתקבל אין לשבשו , מכוונים כלפי הגהות של חכמים הנעשות מסברה וללא שימוש בכתבי יד . גם דברי ר"י טייטלבוים , שהתלמוד עבר הגהות ע"י חכמי הדורות ולפיכך אין מקום להגיהו יותר , נראה שנאמרו רק כלפי מגיהים מסברא . היינו , לדבריו כיוון שלומדים רבים למדו והגיהו את התלמוד , מן הסתם הס בחנו את כל ההגהות האפשריות , ולא הותירו מקרם להגהות נוספרת . ברם דבריר לא נאמת ביחס לנרסח המתגלה בכתב יד . הסיבה לכך היא כי ניתן לחלק בין המקרים . לאמרר , יש מקרמרת שהחכמים לא הגיהו , או משום שלא חשו שיש להגיה או משום שחששו שהגהתם " נועזת" מדי , אבל אילו ידער שיש כאן נרסח אחר , הם היר מגיהים כמרתר . גם במקרמרת שהגיהר , אפשר שאילר ראר את נרסח כתב היד , היר מגיהים כפי שהרא בכתב היד , ולא כפי שהם הגיהו . נוקפו אף על מקום אחד בלבד שהגיח בו . ראה על כך . בדרך עץ החיים , תולדות חייו של רא '' ו מלצר , נערך בידי ו' ידעאל מלצר , יתשלים , תשמ , ו '' עמ' . 162 23 מחזיק ברכה , או , ח" סי' מו , אות ו ה'ד , ואולם . 24 זו מליצה ( והגרשיים מרמזים על כך ) על יסוד הכתוב : 'ויריחו סוגרת ומסוגרת מפני...
To the book