נוכחנו לדעת כי המגיהים והמדפיסים השתדלו להוציא מתחת ידם דבר מתוקן . הם הגיהו את הספרים וחזרו והגיהום , ולא סמכו תמיד על דפוסים קודמים . אכן , פעולה זו הביאה לשיפור מצבו של הספר , אולם יחד עמה נוצרו לעתים שיבושים חדשים . הרי מנינו לעיל כמה גורמים לשגיאות , למרות עיונם והקפדתם של המגיהים . נמצא כי גם לאחר הגהה , עדיין אין אנו בוטחים בנוסח הדפוס . ואילו הציבור , הסמוך ובטוח על נוסח הדפוס , מקבל נוסח זה כנוסח נכון . אנו נמצאים אפוא במעגל סגור . המגיהים והמדפיסים משפרים את נוסח הדפוס , אבל שיפור זה אינו עולה תמיד יפה , ולעתים אף גורע יותר מאשר מתקן . זאת משום שחלק מהתיקונים אינם תיקונים נכונים . יתר על כן , עקב המצאת הרפוס הודפס כל ספר בעותקים רבים ביותר . נמצא כי הדבר גרם שנוסח שאינו נכון נדפס מעתה ואילך בעותקים רבים מאוד . והיות שהציבור סומך באופן כמעט מוחלט על נוסח הדפוס , הרי הוא קונה לו שביתה מוחלטת אצל הלומדים . לאמור , נוסח הדפוס נתפס לאט לאט אצל המעיינים כנוסח הנכון , ובספרי תלמוד הוא הופך להיות לנוסח שקשה לומר עליו שהוא נוסח משובש . נוצר אפוא יחס חדש לנוסח שלא היה קיים בתקופת כתבי ...
To the book