|
|
איסור השהיית ספר שאינו מוגה , אף שמובן הוא לנו מצד ההגיון הפשוט , קיבל משנה תוקף בהיותו מעוגן בהלכה . נמצא כי המעיין בספר ומוצא בו טעות הרי הוא מצווה ועומד להסיר את הטעות , למעט שיטת חכמי ספרד הקדומים . מאידך גיסא עלול המעיין לחשוב , שמא הוא לא ירד לעומק דברי המחבר וכי אין בדבריו טעות . מצב זה יכול להביא את המעיין למסקנה , כי עדיף לו לנהוג בהתאם לכלל שב ואל תעשה עדיף . דומה שמחברי הספרים חששו מכך , וזו אפוא הסיבה שמצאנום מודיעים למעיין , שאם תוך כדי העיון בחיבורם תימצא בו טעות , הרי המעיין רשאי , ואף חייב , לתקנה . יש הסבורים שבהוראה זו יש גם ביטוי לרעיון שאין המחבר רואה את הספר כקניינו הפרטי , אלא הספר הוא נחלת הכלל , ולכן כל המוצא בו טעות יתקנה , ובכך ישרת את הציבור . לכתר ירושלים , תנ"ך האוניברסיטה העברית בירושלים , מ' ברויאר וי' עופר , ירושלים , תש . ( ס" 30 יש מקום לדון אם הוא מצווה לעשות כן אף אם הוא מעיין בספר שאינו שלו , כדי למנוע את חברו ממכשול . או שמא ניתן לומר , כי אפשר שחכת לא יקבל הגהה זו , וא '' כ אץ הוא יכול להגיה . מצאתי כי ר' חיים ישעיה קניג , בתשובותיו חקי חיים , חלק...
To the book |
|
|